Le texte Le vocabulaire Les révisions
Bekhoroth
Daf 33a
וּבֵית הִלֵּל: הָנֵי מִילֵּי תָּם, אֲבָל בַּעַל מוּם כְּתִיב ''הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּיו יֹאכְלֶנּוּ'', וּמָה טָמֵא שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים קַלִּים אוֹכֵל בִּבְכוֹר, זָר שֶׁאוֹכֵל בְּקָדָשִׁים קַלִּים אֵינוֹ דִּין שֶׁיֹּאכַל בִּבְכוֹר.
Traduction
And Beit Hillel would respond to that claim: This statement applies only to an unblemished firstborn offering, which is sacrificed upon the altar. But concerning a blemished firstborn it is written: ''You shall eat it within your gates; the impure and the pure may eat it alike'' (Deuteronomy 12:22; see Deuteronomy 15:22). Beit Hillel derive an a fortiori inference: And if a ritually impure priest, who may not eat the meat of offerings of lesser sanctity, nevertheless may eat the meat of a blemished firstborn offering, then with regard to a non-priest, who may eat the meat of offerings of lesser sanctity, e.g., peace offerings and animal tithe offerings, is it not logical that he may eat the meat of a blemished firstborn offering?
Rachi non traduit
הני מילי בכור תם. איתקש לחזה ושוק דהא קרא בתם קמשתעי דכתיב לעיל מיניה את דמם תזרוק אבל בעל מום כתיב בפרשת כל הבכור (דברים ט''ו:כ''ב) הטמא והטהור יחדו:
זר שאוכל בקדשים קלים. שלמים ומעשר ופסח:
Tossefoth non traduit
ובית הלל ה''מ תם כו'. אף על גב דהאי קרא מיירי נמי בבעל מום בין לרב בין לדבי רב דלעיל בריש עד כמה (בכורות דף כח.) ובין לרבי ישמעאל בין לרבי עקיבא דפ' איזהו מקומן בסופו (זבחים דף נז.) ובין לרבי ישמעאל ובין לרבי יוסי הגלילי דבריש ב''ש (זבחים דף לז.) אבשרם דמשמע אחד תם ואחד בעל מום או מיהיה (לו) דדריש לימד על הבכור בעל מום שנותנו לכהן מ''מ אתי קל וחומר ומפיק מהיקשא ונאכל לזרים מאחר דמתוקמא היקשא דכחזה התנופה בתם ובכי האי גונא אשכחן בפ''ק דזבחים (דף י:) גבי אשם שנכנס דמו פסול לא מצית אמרת קל וחומר מעולה אף על גב דרבנן אית להו היקישא דחטאת כאשם למלתא אחריתי כדמוכח סוגיא התם ובפ''ק דקדושין (דף יד.) אתי קל וחומר ומפקא מגזירה שוה בגמרא ובמיתת היבם גבי וכל היכא דכתיב (חוקה) [עיכובא] לא דרשינן ק''ו ובשמעתין דמצות עשה שהזמן גרמא גבי טפלים חייבין נשים לא כל שכן והא דלקמן דריש פ' ט' (דף נג:) דדרשינן מהיקשא דעשר תעשר מקיש בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן מן החדש על הישן לא ומפקא מק''ו דכבשים ועזים שהם כלאים זה בזה מתעשרים מזה על זה חדש וישן כו' התם לא מיתוקמא היקשא אי אתית למידן ק''ו ואע''ג דלרבי יוסי בר' יהודה צריכי היקשא לכדאמר בההוא פירקא דמה מעשר ניטל באומד ובמחשבה וכו' וצריכא נמי לכדדרשי' בזבחים בסוף פ' בית שמאי (זבחים דף מה.) קדשי עובדי כוכבים אין חייבין מ''מ עיקר אתיא היקש לשנה שנה והא דבכל הבשר (חולין דף קטז.) איכא מ''ד דבשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה מגזירה שוה דקדש קדש ואיכא למאן דאסר אף בהנאה מק''ו לא קשיא מידי אההיא דקדושין (דף נו) כדפרשינן בקדושין:
אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְטָמֵא, שֶׁכֵּן הוּתַּר מִכְּלָלוֹ בַּעֲבוֹדַת צִבּוּר!
Traduction
The Gemara raises a difficulty: This a fortiori inference can be refuted: What is notable about the case of a ritually impure priest? It is notable in that its general prohibition was permitted in certain circumstances, specifically with regard to the communal service. If there are no ritually pure priests, the sacrificial service may be performed by ritually impure priests. By contrast, it is never permitted for a non-priest to perform the sacrificial service. Accordingly, one cannot derive the halakha concerning a non-priest via an a fortiori inference from an impure priest.
Rachi non traduit
בעבודת צבור. דאם אין כהן טהור באותו בית אב עושה טמא עבודת צבור דכתיב במועדו ואפילו בשבת ואפי' בטומאה:
וּבֵית הִלֵּל, אַטּוּ בַּעֲבוֹדָה קָאָמַר? בַּאֲכִילָה קָאָמְרִינַן, אֲכִילַת זָר עֲדִיף.
Traduction
And Beit Hillel would respond: Is that to say that the a fortiori inference was stated with regard to the sacrificial service, which was the subject of that refutation? Not so; rather, we state it with regard to the eating of sacrificial meat, and the eating of a non-priest is superior to that of a ritually impure priest. Accordingly, the refutation of the a fortiori inference is inapplicable.
Rachi non traduit
באכילת זר. קמיירי ובאכילה זר עדיף מטמא כדאמרן בקדשים קלים דלא משכחת אכילה דכהן טמא מותר בה וזר אסור בה:
וְרַבִּי עֲקִיבָא מַתִּיר, וַאֲפִילּוּ גּוֹי. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא? ''כַּצְּבִי וְכָאַיָּל'' — מָה צְבִי וְאַיָּל מוּתָּר לְגוֹי, אַף פְּסוּלִין מוּתָּר לְגוֹי.
Traduction
§ The baraita stated that according to Rabbi Akiva, Beit Hillel deems it permitted for non-priests, and even gentiles, to partake of blemished firstborn offerings. The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Akiva? The verse states: ''Like the gazelle and like the deer'' (Deuteronomy 15:22). Just as a gazelle and a deer are permitted to be eaten by a gentile, so too, disqualified blemished firstborn offerings are permitted to be eaten by a gentile.
וְאִידַּךְ? תְּלָתָא ''צְבִי וְאַיָּל'' כְּתִיבִי, חַד לְכִדְרַבִּי יִצְחָק, וְחַד לְכִדְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא, וְחַד לְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר.
Traduction
The Gemara asks: And the other one, i.e., the tanna who disagrees with Rabbi Akiva’s version of the opinion of Beit Hillel, who does not deem it permitted for a gentile to partake of a blemished firstborn offering, what is his reason? The Gemara answers that the terms ''gazelle'' and ''hart'' are written three times in the context of disqualified consecrated animals, in Deuteronomy 12:15, 12:22, and 15:22. One is required for the statement of Rabbi Yitzḥak and Rabbi Oshaya, and one is needed for the statement of Rabbi Elazar HaKappar.
Rachi non traduit
ואידך. תנא קמא אליבא דבית הלל אמר לך תלתא צבי ואיל כתיבי בראה אנכי חד לכדרבי יצחק ורבי אושעיא ולא נתפרש לנו היכן:
לכדר' אלעזר הקפר. בשחיטת חולין בפ' שני (דף כח.):
Tossefoth non traduit
חד לכדרבי יצחק ור' אושעיא. פי' בקונטרס דלא אתפרש ורבינו חננאל מפרש דהיינו ההיא דפ''ב דמכות (דף כב.) המרביע שור פסולי המוקדשין והמנהיג שור פסולי המוקדשין לוקה גוף אחד הן ועשאן הכתוב שני גופין פירוש שהשור בפני עצמו נחשב כצבי וכאיל דהיינו שני מינין ולא כמו שרגילין לפרש שם שקצת הוא כקדשים וקצת הוא כחולין אלא מצבי ואיל נפקא כדקאמר הכא:
וְאִידַּךְ? מָה צְבִי וְאַיָּל פְּטוּרִים מִן הַבְּכוֹרָה, אַף פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה.
Traduction
And the other verse teaches that just as a gazelle and a deer are exempt from the first of their offspring being counted a firstborn, as the verse states: ''All the firstling males that are born of your herd and of your flock'' (Deuteronomy 15:19), referring specifically to domesticated animals but not undomesticated animals such as a gazelle and a deer; so too, disqualified consecrated animals are exempt from the first of their offspring being counted a firstborn (see 14a).
תָּנוּ רַבָּנַן: בְּכוֹר אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ לְנִדּוֹת, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מַאֲכִילִין אוֹתוֹ לְנִדּוֹת. מַאי טַעְמָא דְּבֵית שַׁמַּאי? דִּכְתִיב: ''וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָךְ'', מָה הָתָם נִדּוֹת לָא, אַף הָכָא נִדּוֹת לָא.
Traduction
§ The Sages taught in a baraita: One may not give a blemished firstborn offering to menstruating women to eat; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: One may give it to menstruating women to eat. The Gemara asks: What is the reason of Beit Shammai? It is written with regard to the firstborn offering: ''And their flesh shall be yours, as the wave breast and the right thigh'' (Numbers 18:18). Just as there, with regard to the wave breast and the right thigh, menstruating women may not eat them, as these consecrated meats may not be eaten by a ritually impure individual, so too here, with regard to the firstborn offering, menstruating women may not eat its meat, as it too is consecrated.
Rachi non traduit
מה התם. חזה ושוק נדות לא דטמא שאכל את הקדש חייב בכרת:
Tossefoth non traduit
אין מאכילין אותו לנדות. ה''ה לבעל קרי דלא שרו רק לטומאה שהותרה בפסח כדמוכח בסמוך:
וּבֵית הִלֵּל: הָנֵי מִילֵּי תָּם, אֲבָל בַּעַל מוּם — ''הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ''.
Traduction
And Beit Hillel would respond: This statement, i.e., this verse, is referring only to the meat of an unblemished firstborn offering. Only such meat is compared to the wave breast and the right thigh. But with regard to a blemished firstborn offering, the verse explicitly states that the impure and the pure may eat it (see Deuteronomy 15:22).
וּבֵית שַׁמַּאי, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאֵין טוּמְאָה יוֹצְאָה עָלָיו מִגּוּפוֹ, אֲבָל הֵיכָא דְּטוּמְאָה יוֹצְאָה עָלָיו מִגּוּפוֹ — לָא.
Traduction
And Beit Shammai would claim: This statement, that the ritually impure may eat the meat of a blemished firstborn offering, applies only where the impurity does not issue upon him from his own body but is contracted from an external source, e.g., from a corpse or the carcass of a creeping animal. But where the impurity issues upon him from his own body, such as in the case of a zav or a menstruating woman, that individual may not eat the meat of a blemished firstborn offering.
דְּאַשְׁכְּחַן דְּפַלֵּיג רַחֲמָנָא בֵּין טוּמְאָה יוֹצְאָה עָלָיו מִגּוּפוֹ, לְבֵין שֶׁאֵין טוּמְאָה יוֹצְאָה עָלָיו מִגּוּפוֹ, דִּתְנַן: הַפֶּסַח שֶׁבָּא בְּטוּמְאָה — לֹא יֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ זָבִים וּמְצוֹרָעִין וְזָבוֹת וְנִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת.
Traduction
Beit Shammai continue: This is a valid distinction, as we find that the Merciful One distinguishes between a case where the impurity issues upon an individual from his own body and between a case where the impurity does not issue upon him from his own body. As we learned in a mishna (Pesaḥim 95b): When the Paschal offering is sacrificed in a state of ritual impurity, due to the fact that the majority of the Jewish people are ritually impure, then zavim and lepers and zavot and menstruating women and women after childbirth may not eat from it. The sacrificing of the Paschal offering overrides only ritual impurity imparted by a corpse; it does not override other forms of ritual impurity.
Rachi non traduit
הפסח שבא בטומאה. שנטמאו רוב צבור במת ועשו פסח בטומאה לא יאכלו ממנו זבים וזבות אע''ג דאכלי ליה טמאי מתים. אלמא שני לן בין טומאה היוצאה מגופו לטומאה שאינה יוצאה מגופו:
וּבֵית הִלֵּל: הָתָם הוּא דְּגַלִּי רַחֲמָנָא ''טְמֵא נֶפֶשׁ'', אֲבָל הָכָא ''טָמֵא'' סְתָמָא כְּתִיב, לָא שְׁנָא.
Traduction
And Beit Hillel would respond: It is only there, in the case of the Paschal offering, that a difference of that kind applies, as the Merciful One revealed that only an individual whose impurity did not issue from his own body is permitted to eat the Paschal offering, as the verse states: ''Impure by reason of a dead body'' (Numbers 9:10). But here, with regard to the firstborn offering, the term ''impure'' is written unspecified: ''The impure and the pure may eat it alike.'' Therefore, in this case there is no difference between the two types of impurity.
Rachi non traduit
התם הוא. דזבין לא יאכלו משום דבהדיא גלי רחמנא טמא נפש מותרין ותו לא דכתיב (במדבר ט':י') איש כי יהיה טמא לנפש וגו' ומינה דייקינן איש נדחה לפסח שני ולא צבור ובטמא נפש הוא דגלי רחמנא איש ולא צבור אבל טומאת זבות כדקיימי קיימי אבל הכא בבכור סתמא כתב רחמנא הטמא והטהור:
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מַרְגִּילִין בְּיוֹם טוֹב, כַּיּוֹצֵא בּוֹ אֵין מַרְגִּילִין בַּבְּכוֹר, וְלֹא בִּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין.
Traduction
§ The Sages taught in a baraita: One may not skin an animal from its feet [margilin] on a Festival. Although it is permitted to slaughter and skin an animal on a Festival, one may not skin it in such a manner that he will retain the hide intact to function as a vessel. Similarly, one may not skin a firstborn offering from its feet, even on a weekday and even if it is blemished, nor is skinning by way of the feet permitted in the case of disqualified consecrated animals. Such an act is considered degrading to the animal, even if the animal has been redeemed and slaughtered.
Rachi non traduit
אין מרגילין בבכור. ואפי' בעל מום להפשיטו דרך הרגלים כל העור שלם לעשות ממנו מפוח לנפחים או למוכרי דבש ושמן שנותנין אותו בעורות כבשים המפשיטין שלימים:
ולא בפסולי המוקדשין. אע''פ שנפדו ושחטן לאכילה:
בִּשְׁלָמָא יוֹם טוֹב — דְּקָא טָרַח טִירְחָא דְּלָא חֲזֵי לֵיהּ. אֶלָּא בְּכוֹר — מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב חִסְדָּא: בֵּית שַׁמַּאי הִיא, דְּאָמַר אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ לְנִדּוֹת.
Traduction
The Gemara asks: Granted, one may not skin an animal from its feet on a Festival, as one is thereby performing an effort whose outcome is not needed for use on the Festival. But with regard to a firstborn offering, who is the tanna who taught that skinning it from its feet is prohibited? Rav Ḥisda says: It is the opinion of Beit Shammai, who say that one may not feed the meat of a firstborn offering to menstruating women. According to Beit Shammai, a blemished firstborn retains its sanctity as though it were unblemished, and must be treated in the manner of sacrificial meat. Skinning an animal from its feet is considered an act inappropriate for such meat and is therefore prohibited.
Rachi non traduit
דלא חזי ליה. ביום טוב:
ב''ש היא. דסברי בכור בעל מום בקדושתו קאי אפי' לאחר שחיטה כתם וכי היכי דתם אין מרגילין משום בזיון דקדשים דפוגם הבשר דמתיירא לחתוך העור וחותך הבשר בבעל מום נמי אין מרגילין:
וְלֹא בִּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין. מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דִּתְנַן: הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חַטָּאוֹת, אַחַת תְּמִימָה וְאַחַת בַּעֲלַת מוּם — תְּמִימָה תִּקְרַב, בַּעֲלַת מוּם תִּיפָּדֶה.
Traduction
The Gemara analyzes the next clause of the baraita: Nor is skinning by way of the feet permitted in the case of disqualified consecrated animals. The Gemara asks: Who is the tanna who taught this? Rav Ḥisda says: It is Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, as we learned in a baraita: One had before him two sin offerings that he consecrated to achieve atonement for his sin so that in the event that one of them was lost or died the other would effect atonement. One of them was unblemished and the other one became blemished after having been consecrated. The halakha is that the unblemished offering should be sacrificed, whereas the blemished one should be redeemed.
Rachi non traduit
רבי אלעזר בר''ש. דמחמיר בפסולי המוקדשין דאמר אפילו לאחר שחיטה בקדושתייהו קיימי:
שתי חטאות. שהפרישן לאחריות שאם תאבד האחת יתכפר בחבירתה ונפל מום באחת:
תמימה תקרב. לחטאתו:
בעלת מום תפדה. ודמיה לנדבת שופרות:
Tossefoth non traduit
דתניא היו לפניו שתי חטאות כו'. ברייתא בתמורה בפ' ולד חטאת (דף כד.) ומיירי כשהפריש שתי חטאות לאחריות והרי עתה אחת תמימה ואחת בעלת מום שבמשנה [קרבה שניה עד] שלא נשחטה ראשונה תמות שכבר כפרו בעליה ויש לתמוה דבברייתא אסרי רבנן בעלת מום כשנשחטה לאחר זריקת דם של תמימה ובמשנה שרי ורבי אלעזר בר' שמעון אסר בברייתא בכל ענין ובמשנה שרי כשנשחטה קודם לכן ואומר ר' דבמשנה מיירי שהפריש פרה בעלת מום וחיללה על התמימה שכל קדושה של בעלת מום נכנסה בתמימה ותפסה קדושתה ולכך מותרת הבעלת מום לרבנן בכל ענין דלא דמיא לחטאת שכיפרו בעליה ורבי אלעזר ברבי שמעון מחלק בין נשחטה קודם זריקה לנשחטה לאחר זריקה אבל הכא מיירי שהתמימה באה ע''י קדושת עצמה ולא חילל הבעלת מום עליה כי אם על דמים ואין נראה כאילו פקע קדושה שלה כיון דאין התמימה באה מכחה הלכך לרבנן נזרק דמה לפני שחיטה הבעלת מום אסורה דדמיא לחטאת שכפרו בעליה ולרבי אלעזר ברבי שמעון אסורה בכל ענין דדמיא לחטאת שכפרו בעליה:
נִשְׁחֲטָה בַּעֲלַת מוּם, אִם עַד שֶׁלֹּא נִזְרַק דָּמָהּ שֶׁל תְּמִימָה — מוּתֶּרֶת, אִם מִשֶּׁנִּזְרַק דָּמָהּ שֶׁל תְּמִימָה — אֲסוּרָה.
Traduction
The baraita continues: If the blemished animal was redeemed and slaughtered before the blood of the unblemished one was sprinkled on the altar to effect the atonement, the blemished animal is permitted to be eaten. But if the blemished one was slaughtered after the blood of the unblemished animal was already sprinkled upon the altar, the blemished animal is prohibited both in consumption and benefit. Since its owner’s atonement is effected by the sprinkling of the blood of the unblemished offering on the altar, at this stage the blemished animal must be put to death, in accordance with the halakha that a sin offering whose owner achieved atonement with another sin offering must die.
Rachi non traduit
נשחטה בעלת מום. אחר פדיונה:
אם עד שלא נזרק דמה של תמימה. נשחטה:
מותרת. באכילה ואע''ג שנזרק דם התמימה קודם שתיאכל בשר בעלת מום דסבירא לן דמאחר שבאת לכלל היתר זביחה שוב אין בה קדושה בבעלת מום:
אם משנזרק דמה של תמימה. נשחטה אסורה אפילו בהנאה דהויא לה חטאת שכיפרו בעליה ולמיתה אזלא דזו היא אחת מחמש חטאות מתות:
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ בָּשָׂר בִּקְדֵירָה, וְנִזְרַק דָּמָהּ שֶׁל תְּמִימָה — אֲסוּרָה.
Traduction
Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: Even if the blemished animal was slaughtered and its meat is being cooked in the pot, and only then was the blood of the unblemished animal sprinkled on the altar, the meat of the blemished animal is still prohibited. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, maintains that disqualified blemished offerings retain a measure of their sanctity even after being slaughtered. Since the blemished sin offering was not yet eaten when the blood of the unblemished one was sprinkled, it is considered a sin offering whose owner has achieved atonement, and therefore it is prohibited for one to derive benefit from it. The opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, accords with the ruling of the baraita with regard to skinning a disqualified consecrated animal from its feet.
Rachi non traduit
אפילו בשר בקדירה כו' אסורה. בשר בעלת מום דסבירא ליה אפילו לאחר שחיטה בקדושתייהו קיימי וחטאת שכיפרו בעליה מיקריא:
וְרַב חִסְדָּא, לוֹקְמַהּ כּוּלַּהּ כְּבֵית שַׁמַּאי! דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי אֶלָּא בִּבְכוֹר, דִּקְדוּשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם, אֲבָל פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין דְּאֵין קְדוּשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם — לָא.
Traduction
The Gemara raises a difficulty: But let Rav Ḥisda establish the entire baraita in accordance with the opinion of Beit Shammai. The Gemara explains: Perhaps Beit Shammai say that the sanctity of a blemished offering is retained only in the case of a firstborn offering, as its sanctity is from the womb. But with regard to a disqualified consecrated animal, whose sanctity is not from the womb, perhaps they do not maintain that its sanctity remains even after it has been slaughtered. It is therefore necessary to attribute the latter clause of the baraita to Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon.
Rachi non traduit
לוקמה כולה כב''ש. דקס''ד דכי היכי דמחמרי ב''ש בבכור מחמרי נמי בשאר פסולי המוקדשין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source